גזר דין בתיק תת"ע 8692-08-11

הנאשם בפני הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ו- 39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: " הפקודה"); ותקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

הטענה העובדתית היא כי ביום 10.06.11 בשעה 00:18 נהג הנאשם ברכב מסוג "יונדאי" ברח' בן סירא בירושלים בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו הוא מעל הכמות המותרת בחוק.

בדיון ההקראה שהתקיים לפניי ביקשה התביעה להשית על הנאשם את עונש פסילת המינימום הקבוע בפקודה תוך שהיא מדגיש כי מדובר בנהג חדש.

כידוע ישנה מחלוקת בין בתי המשפט לתעבורה בשאלת הענישה הראויה על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות. ככלל, נציגות המאשימה בירושלים (בניגוד גמור ומוחלט למדיניות המאשימה בשאר הארץ) סבורה כי על נאשמים שנתפסו נוהגים בשכרות יש להשית באופן גורף את עונש המינימום הקבוע בפקודה, ורק במקרים חריגים ביותר, ניתן להשית פחות. לצערנו, עד כה לא ברור לנו מהם אותם המקרים החריגים והקיצונים המצדיקים פסילה פחותה מעונש המינימום.

נציין כי באשר לטענתה של התביעה לפי בתי משפט לתעבורה עומדים על פסילת המינימום אין לה על מה שתסמוך.  מחקר ראשוני שנעשה ע"י ד"ר שומרון מויאל ופרופסור מימי אייזנשטדט הראה כי בקרוב ל - 65% מתיקי השכרות, היה האורך הממוצע של הפסילה פחות משנה ובמקרים רבים חודשים ספורים.  נתון אחר הראה כי ממוצע הפסילה בכלל התיקים (החמורים והקלים יחדיו) היה 13.5 חודשים עם סטיית תקן משמעותית של 11.2 חודשים.  המשמעות של סטיית התקן היא כי היו הרבה מאוד מקרים בהם הפסילה הייתה נמוכה (המחקר הוצג בהשתלמות שופטי התעבורה בחודש פברואר 2012).

לאלה יש להוסיף כי ברחבי הארץ העונשים המקובלים הם נמוכים הרבה יותר.  בניגוד לטענת התביעה, הרי הסדרי הטיעון ברחבי הארץ מלמדים על מדיניות ענישה שונה לחלוטין מזו שטוענת התביעה הירושלמית והבאתי דוגמאות אינספור לכך בתיקים רבים.  ממילא נראה בעייתי כי המדינה טוענת בבית משפט אחד לעונשים חמורים, ומצד שני טוענת אחרת בבתי משפט אחרים.

עמדתו של מותב זה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות במקרה הקונקרטי שלפניו רשאי הוא להשית פחות מעונש המינימום ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. זאת בהתאם לסמכות שהוענקה לו בחוק.

לאמור יש להוסיף כי ביום 10.07.2012 נכנס לתוקפו תיקון 113 לחוק העונשין שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", הקובע את העקרונות והשיקולים המנחים את בית המשפט בעת מתן גזר הדין. התיקון קובע כי העיקרון שינחה את בית המשפט בבואו לחרוץ את דינו של הנאשם הוא עקרון ההלימה, לאמור, בחינת קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה לבין מידת אשמו של הנאשם וסוג העונש שיוטל עליו בסופו של יום.

עוד קובע התיקון (בסעיפים 40ב ו- 40ג) כי במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול הוא את הערך החברתי שנפגע בגין ביצוע העבירה, וכן את מדיניות הענישה המקובלת לגבי הענישה במקרים אלה.

סעיף 40 ג, קובע כי בית משפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.

שיטת הענישה בשיטתנו הינה אינדיווידואלית ולא מכאנית שיטת המשקללת את נסיבותיו האישיות של כל אדם ואדם. בעניין זה מן הראוי להביא את דבריה היפים של כב' השו' בדימוס ד' דורנר בע"פ 5106/99 אבו- ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 350, פסקה 7:

ענישת עבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי ^-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול ^-הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפניהם".

לאור האמור, השאלה הדרושה הכרעה היא האם במקרה שלפנינו יש נסיבות מיוחדות? התשובה היא כן.

הנאשם שלפנינו מנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי. הנאשם הינו קצין קבע בסיירת מגלן.  הנאשם עשה עלי רושם של אדם שומר חוק. ככלל התרשמתי כי העבירה אינה מאפיינת את אורח חייו. לאמור יש להוסיף כי לנאשם אין עבר תעבורתי קודם. זאת ועוד, הנאשם הודה בביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ובכך חסך מזמנו של בית המשפט. הודאתו באשמה מלמדת כי הנאשם הפיק לקח ממעשיו.

מלבד זאת, נציין כי שירות המבחן מצא את הנאשם מתאים לביצוע צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות אותן יבצע במסגרת מינהל קהילתי יובלים, בתפקיד עובד מחשבים.

לאור האמור, הגעתי למסקנה כי יש להטיל על הנאשם את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבור במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, עברו התעבורתי, ולאחר שהתרשמתי כי מדובר במעיד חד פעמית, הודאתו באשמה, כמות האלכוהול ורכיבי הענישה התחליפיים. אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1.      פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל שישה חודשים בניכוי הפסילה המנהלית. הפסילה של חמישה חודשים תחושב החל מיום 29.05.2012 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו), יתרת שמונה עשרה החודשים יהיו על תנאי למשך שנתיים , אם ינהג בזמן שכרות.

2.      250 שעות לתועלת הציבור, אותן יבצע הנאשם במינהל קהילתי "יובלים" בתפקיד עובד מחשבים. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינו מחדש.

למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.